סיאול

סיאול, עיר הבירה של קוריאה, הינה מטרופולין רוחש ותוסס, בו חיים למעלה מ-10 מיליון תושבים. זוהי עיר מרתקת שבה העבר והווה מתקיימים זה לצד זה. ארמונות, שערים, קברים מלכותיים ומקדשים בני מאות שנים ניצבים לצד גורדי שחקים, תשתיות היי-טק ועסקים מלאי רחש והמולה. ארמונות השושלות ג'אונגבוקגונג, דאוקסוגאנג, צ'אונגדאוקגאנג, צ'אנגג'יאונגגאנג וגיאונגאויגאוג מצויים 10 דקות הליכה מבית העירייה. מגדל סיאול, הממוקם בראש הר נאמסאן, הינו אחד ממאפייניה הבולטים של העיר. רחוב אינזה-דונג מציג גלריות לאמנות לצד חנויות לאומנות מסורתית. העיר מוקפת כולה בהרים אשר משרים על תושבי העיר תחושה של טבע ומעניקים להם נוף יפהפה.

חוקה וממשל

החוקה של הרפובליקה של קוריאה הוצגה לראשונה ב- 17 ביולי 1948. חוקה זו מבטיחה זכויות וחופשים בסיסיים, ביניהם שוויון מול החוק, הגנה ממעצר שרירותי, חופש מגורים, הזכות לבחור ולהחזיק במשרה ציבורית, הזכות לפרטיות, חופש דת, חופש דיבור, חופש עיתונות כמו גם הזכות לאיכות סביבה ולאושר.
לממשלה, בכפוף לשיטה הנשיאותית, שלוש זרועות: הזרוע המחוקקת, בדמותה של האסיפה הלאומית המהווה בית אחד, מערכת המשפט המורכבת מבתי משפט אזוריים, בתי משפט לערעורים או בתי משפט גבוהים ובית המשפט הגבוה, הזרוע המבצעת שבראשה הנשיא אשר הינו ראש המדינה ומפקד הכוחות הצבאיים. הנשיא נעזר בראש הממשלה ומועצת המדינה, כולל הקבינט. הזכות להצביע נתונה לכל אזרח מעל גיל 19. הבחירות לנשיאות מתקיימות אחת לחמש שנים בעוד שהבחירות למועצה הלאומית ולמועצות המקומיות נערכות אחת לארבע שנים.

אוכל

האוכל הקוריאני הפופולארי ביותר הינו קימצ'י, כרוב מומלח שעבר תהליך תסיסה. מאכל זה מוגש כתוספת בכל ארוחה, הוא עשיר בויטמינים ומינרלים. מאכלים המוכרים יותר למערביים הינם גאלבי ובולגוגי. גאלבי הינם צלעות בקר קצרות צלויות על גריל פחמים. בולגוגי, ברביקיו קוריאני, הינו רצועות בקר דקות צלויות אשר הושרו במרינדה המורכבת מרוטב סויה, שמן שומשום, שום ושאר תבלינים.

מאכלים פופולאריים נוספים הינם בימבאפ (תערובת של אורז, ירקות, ביצה וממרח פלפל חריף), דאונג'אנגג'יגאה (מרק העשוי מממרח שעועית), נאנגמיאון (אטריות כוסמת המוגשות בתוך מרק בשר קר) וסאמגייטאנג (תרנגולת מאודה וממולאת באורז וג'ינסנג).

אמנות

מוסיקה:

המוזיקה הקוריאנית המסורתית נקראת גוגאק. בניגוד למוזיקה הסינית או היפנית המאופיינות בשני מקצבים לכל מידה, הגוגאק מאופיינת בקצב משולש.
הגוגאק מחולקת לג'אונגאק ומינסוגאק. לג'אונגאק (מוזיקה למעמדות הגבוהים) מלודיה איטית, מעוררת כבוד ומורכבת. מינסוגאק, מוזיקה עממית כגון מוזיקת החקלאים, פנסורי (שיר סולו אפי) ומוזיקה שאמאנית - מהירה ונמרצת.

ריקוד:

הריקודים הסלונים מאופיינים באיטיותם וחינניותם לעומת ריקודי העם המשקפים את רגשות ההתרגשות, הרומנטיקה, החופשיות והספונטאניות של ההמונים. הרקדנים המסורתיים מרכזים את האנרגיה בחלק העליון של גופם ומניעים את כתפיהם וידיהם. הם מדגישים תנועות טבעיות המביעות תופעות טבע כפי שניתן לראות בצ'ונאנגג'ון (ריקוד זמיר האביב) ובהאקצ'ום. הופעות עממיות כוללת את ריקוד האיכרים, דרמת ריקוד המסיכות כמו גם ריקודים שאמאנים ונזיריים.

קדרות:

טכניקות הקדרות הגיעו לקוריאה מסין לפני למעלה מאלף שנים, אך ההשפעה הסינית התפוגגה במאות ה-12 וה-13, כאשר יצירותיהם של האמנים הקוריאנים הפכו מלוטשות ויצירתיות יותר. יופיים וייחודיותם של כלי החרס של שושלת גוריו, המאופיינים בצבעם הכחלחל ירקרק, הפכו כלים אלו למבוקשים ביותר בקרב אוהבי העתיקות בעולם. כלי הפורצלן הצחורים המאפיינים את שושלת ג'וסאון ידועים ביופיים המרהיב.

לבוש מסורתי:

האנבוק (Hanbok) הינה התלבושת הקוריאנית המסורתית מזה אלפי שנים. ההאנבוק היה בשימוש יום יומי טרם הגעתו של סגנון הלבוש המערבי לקוריאה לפני 100 שנה. גברים נהגו ללבוש ג'וגורי (מקטורן) ובאג'י (מכנסיים) ואילו הנשים נהגו ללבוש ג'וגורי (מקטורן) וצ'ימה (חצאית מעטפת). כיום ההאנבוק נלבש באירועים מיוחדים כגון חגיגות, חתונות וימי הולדת 60 ו-70 כמו גם בזמן חגים כגון צ'וסק וסאולאל.

ספורט

רוב הקוריאנים הינם אוהבי ספורט נלהבים. קוריאה אירחה בהצלחה רבה את המשחקים האולימפיים בסיאול בשנת 1988, ואת משחקי גביע העולם בכדורגל 2002 (FIFA), בשיתוף עם יפן. קוריאה הינה המדינה האסייתית היחידה אשר העפילה לחצי הגמר במשחקי גביע העולם בכדורגל. כיום, משחק הגולף צובר פופולאריות רבה בקוריאה, וקוריאנים רבים מדורגים במקומות גבוהים באליפויות גולף מקצועיות ברחבי העולם.

אמנות הלחימה הקוריאנית, טאקוונדו, הפכה לענף ספורט רשמי במשחקים האולימפיים בסידני בשנת 2000. ענפי ספורט מסורתיים אחרים כוללים בין היתר הטסת עפיפונים, משיכת חבל, בדמינטון, משחק נדנדה, כמו גם התאבקות קוריאנית. כיום, כל משחקי הספורט הללו מתקיימים במועדים וחגים עממיים כגון סוצ'וק, סאולאל או דאנו (היום החמישי של החודש הירחי החמישי).

קוריאה

עובדות ומספרים:

• שם רשמי: הרפובליקה של קוריאה
• שטח חצי האי הקוריאני: 222,154 ק"מ מרובע
• שטח קוריאה הדרומית: 99,460 ק"מ מרובע
• עיר בירה: סיאול
• אוכלוסיה: 49,045 מיליון (2007)
• ערים מרכזיות אחרות: בוסאן, דאגו, דאג'ון, גאומגג'ו, אינצון ואולסן
• אקלים: ממוזג עם ממוצע משקעים רב יותר בחודשי הקייץ.
• מטבע: וון (KRW)
• עצמאות: 15.8.1945 (סיום הכיבוש היפני)
• גידול בתל"ג השנתי: 4.8%
• תל"ג לנפש: 24,500$
• אחוז הוצאה על בטחון מהתל"ג: 2.7%
• אבטלה: 3.3%
• ייבוא: 310 מיליארד דולר
• ייצוא: 326 מיליארד דולר

חגים:

• ראש השנה האזרחית (1 ינואר)
• סאולאל (ראש השנה הירחי, ינואר או פברואר)
• יום התנועה הלאומית (1 מרץ)
• חג האילנות (5 אפריל)
• יום הולדתו של בודהה (אפריל או מאי)
• יום הילד (5 אפריל)
• יום הזיכרון (6 יוני)
• יום החוקה (17 יולי)
• יום השחרור (15 אוגוסט)
• צ'וסוק (חג ההודיה הקוריאני) (ספטמבר או אוקטובר)
• יום הייסוד הלאומי (3 אוקטובר)
• חג המולד (25 דצמבר)

היסטוריה:

ראשיתה של קוריאה כבר ב- 2,333 לפנה"ס עם היווסדה של הממלכה הקוריאנית הראשונה. אחריה מלכו שלוש הממלכות העתיקות של גוקוריו - Goguryeo (37 לפנה"ס – 668 לספירה), באקג'ה – Baekje (18 לפנה"ס – 660 לספירה) ושילה –Silla (57 לפנה"ס – 935 לספירה) אשר משלו בחצי האי הקוריאני ובחלק ממנצ'וריה עד למאה הראשונה לספירה. זמן שלטונה של ממלכת שילה המאוחדת (668-935) היה לתור הזהב של התרבות הקוריאנית והדבר התבטא בעיקר בתחום האמנות הבודהיסטית. בזמן שלטון שושלת קוריו - Goryeo (918-1392), אשר ירשה את ממלכת שילה, נוסד ממשל אריסטוקראטי בקוריאה והבודהיזם הפך לדת הרשמית במדינה. המילה "קוריאה" נגזרת מהשם "קוריו". בשנת 1394 הכריזה שושלת ג'וסאון על האניאנג (היום סיאול) כבירת המדינה. השושלת הנהיגה רפורמות פוליטיות וכלכליות ואימצה את הקונפיוציוסיזם כאידיאולוגיה השלטת. לתקופה זו חשיבות תרבותית ייחודית שמקורה בפרץ היצירתיות בתחום הספרות אשר אפיין תקופה זו, ובהמצאת ההאנגול - האלפבית הקוריאני. (Hangeul)
בשנת 1910 סיפחה יפן בכוח את קוריאה והביאה לקיצו את שלטון השושלת. קוריאה הייתה תחת שלטון קולוניאלי יפני במשך 35 שנים, עד לסיומה של מלחמת העולם השנייה. ב- 15 באוגוסט 1945 קוריאה שוחררה משלטון יפן, אך מיד חולקה לשתי מדינות – קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית כאשר בשנת 1948 הרפובליקה הקוריאנית שבדרום ייסדה ממשל עצמאי. ב- 25 ביוני 1950, עם פלישת צפון קוריאה לדרום, פרצה מלחמת קוריאה ובשנת 1953 נחתם הסכם שביתת נשק.
מאמציה הבלתי נלאים של דרום קוריאה לבנות עצמה מחדש לאחר המלחמה הביאו להצלחה רבה הניכרת בפיתוח הכלכלי ובהבטחת היציבות הסוציו-פוליטית במדינה. ביוני 2000 נערכה פגישת פסגה היסטורית בהשתתפות דרום קוריאה וצפון קוריאה בניסיון לפתוח דלת לתקופה של פיוס ושיתוף פעולה בחצי האי הקוריאני.

הדגל הלאומי

הדגל הלאומי של קוריאה נקרא טהגוקגי (Taegeukgi). דגל זה מסמל את עקרונות היין (YIN) והיאנג (YANG) על פי הפילוסופיה האוריינטלית. המעגל במרכזו של הדגל מחולק לשני חלקים שווים, החלק האדום העליון מסמל את הכוחות הקוסמיים הפעילים של היאנג ואילו החלק הכחול התחתון מסמל את הכוחות הקוסמיים הקולטים של היין. שני הכוחות הללו מגלמים תפיסה של תנועה מתמשכת, איזון והרמוניה המאפיינת את האינסוף. את המעגל סובבים ארבעה טריגרמים, הממוקמים בפינות הדגל ומסמלים את ארבעת האלמנטים האוניברסאליים: שמים, יבשה, אש ומים.

ארץ ואקלים

חצי האי הקוריאני ממוקם בקצה הצפון-מזרחי של יבשת אסיה ומשתרע לאורך 1,020 ק"מ ולרוחב 175 ק"מ. למערבו של חצי האי הקוריאני נמצאת סין, הממוקמת בים הצהוב, ואילו למזרחו נמצאת יפן, הממוקמת בים המזרחי. 70% משטחו של חצי האי הינו הררי וכ- 3,200 איים פזורים לאורך חופיו. קוריאה עשירה בנחלים ובנהרות ומראות ירוקים. חצי האי הקוריאני מחולק לרפובליקה של קוריאה השוכנת בדרום ולרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה השוכנת בצפון. שני המדינות מופרדות על ידי איזור צבאי מפורז המכונה (Demilitarized zone)

מבחינת אקלימית, קוריאה מצויה באיזור גיאוגרפי מתון ונהנית מארבע עונות השנה. האביב הינו קצר יחסית אך ניתן ליהנות בתקופה זו ממזג אויר רענן ומהרבה ימים שטופי שמש. הקיץ הינו חם ולח ובמהלכו, בחודש יולי, יורדים גשמי המונסון. הסתיו הינו העונה היפה מכל בקוריאה, כאשר צבעי זהב עשירים ואדומים עמוקים יוצרים פנורמה צבעונית. החורף הינו קר ויבש ולעתים שלגי. האקלים באי ג'גו, (Jeju) השוכן בדרום מערב חצי האי הקוריאני, הינו אקלים סובטרופי מתון.

עם ושפה

הקוריאנים שייכים לקבוצה אתנית אחת ודוברים שפה אחת. על פי האמונה הרווחת מוצאם הינו משבטים מונגולים אשר היגרו לחצי האי הקוריאני בתקופה הניאוליתית ועד לעידן הברונזה.

השפה הקוריאנית, בדומה להונגרית, מונגולית ופינית, שייכת למשפחת השפות האורל-אטלנטיות. ההאנגול, האלפבית הקוריאני, מורכב מעשר תנועות וארבע עשרה עיצורים. שיטת כתב זו נוצרה על ידי המלך סה-ג'ונג הגדול, ביחד עם תלמידיו, בשנת 1443. הצורך בשיטת כתב חדשה התעורר עקב הסתמכות הקוריאנים על אותיות סיניות לצורכי לימוד ותקשורת, למרות העובדה כי דיברו שפה השונה בתכלית משתי שפות אלו. כיום, שיטת ההאנגול משמשת 70 מיליון דרום וצפון קוריאנים ו- 5 חמישה מיליון קוריאנים המתגוררים מחוץ לקוריאה. ההאנגול הוכרזה על ידי בלשנים כהמצאה גאונית.